במובנים רבים, בנימין נתניהו הוא התגלמות הנסיך המקיאווליסטי המודרני. הוא מבין שהשליטה בלוח המשחק חשובה יותר מהכללים שנקבעו עליו. כך זה עובד בפועל: נתניהו מפריח לחלל האוויר רעיונות קיצוניים – מביטול הפריימריס ועד הקמת ועדה מסדרת ושיריונים נרחבים. זו "ההרעבה".
כשחברי הכנסת מביטים בחרדה על כיסאם המתנדנד, הוא זורק את העצם שגורמת לכולם לזנק: האפשרות המפתה להתמודד במחוזות. זהו פתרון שמבטיח יתרון לחברי הכנסת המכהנים, אך באותה נשימה יוצר השמדה הדדית בין המועמדים הבינוניים שנאלצים להילחם על שאריות.
עבור נתניהו, הכאוס אינו תקלה, אלא כלי עבודה. בסביבה רועשת שכזו, היתרונות שלו בולטים: היכולת לראות את לוח המשחק הכולל, להתעלם מרעשי רקע, שאותם הוא עצמו יצר, ולשלוט בקצב.
כפי שמקיאוולי הטיף, הנסיך האידיאלי הוא זה שיודע ליצור את הסערה כדי להציג את עצמו כמי שרק הוא מסוגל לנווט את הספינה אל החוף.
התוצאה היא שחיקה מנטלית ופוליטית של המועמדים, שמובילה לנשירה שקטה מהזירה, כפי שראינו בפרישתו של ח"כ דן אילוז. תמצית המשילות המקיאווליסטית
בשורה התחתונה, נתניהו יקבל בדיוק את מה שהוא צריך: רשימה ממושמעת שתורכב לפי האינטרסים שלו. ראשית, הבטחת נאמנות עיוורת ודחיקת דמויות עצמאיות או מורדים פוטנציאלים. שנית, השגת מרחב תמרון קואליציוני באמצעות שיריונים בתוך מערכת שסובלת מפוסט טראומה בעקבות המהלכים של עמיחי שיקלי ועידית סילמן.
אלו הם כלי נשק פוליטיים שמאפשרים לו להטמיע את סמוטריץ' ואנשיו בתוך הליכוד. מדובר במהלך אסטרטגי שנועד למנוע שריפת קולות מימין, אך גם להחזיק את השותפים הקואליציוניים קרוב אליו, בתוך הבית. כל זאת, כמובן, תחת הצל הכבד של התארגנות אדלשטיין וארדן, המאיימת לזלוג למצביעי הליכוד והציונות הדתית המאוכזבים.
בסוף התהליך, הליכוד לא יהיה בהכרח חזק יותר, אבל הוא יהיה בצלמו ובשליטתו של נתניהו. עבור מי שרואה בפוליטיקה שדה כוח ולא זירת אידיאולוגיה, זוהי תמצית המשילות המקיאווליסטית: יצירת רשימה שכל תכליתה היא להבטיח את שרידותו ושליטתו של העומד בראשה.
==
מעין סמון הוא יועץ אסטרטגי, לשעבר יועצו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין.
ההורים שלכם זכאים ליותר ממה שהם יודעים,וזה התפקיד שלכם
זה מתחיל כמעט תמיד באותה שיחה. אבא מספר, כבדרך אגב, שהוא כבר לא ממש שומע בישיבות. אמא מודה שהיא מפחדת לרדת במדרגות לבד. או שבביקור שבת…
