הספר שהיה לסרט והופך להצגה-"שונאים, סיפור אהבה"

צילה של השואה מרחף מעלינו גם בימים אלו. בני הדור הראשון הולכים אט אט לצערנו לעולמם, אך גם בני הדור השני והשלישי חווים אותה במציאות חייהם.
גם בימים אלו של בין המיצרים, אזכרת השואה היא נדבך חשוב עד מאד. אפילו קינה מיוחדת על השואה הוספה בשנים האחרונות לספר הקינות.
 ספר שראה אור תחת השם "שונאים. סיפור אהבה" לפני למעלה מארבעים שנה  שנכתב  בידיו האמנות של הסופר היהודי הדגול בשביץ זינגר, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, גולל חלק מהדברים.
הרמאן ברודר, ניצול השואה
הרמאן ברודר, ניצול השואה, ובעצמו מעין סופר צללים הכותב דרשותיו של רב אמריקאי תאב-בצע, נקלע בין שלוש נשים – האחת, פולנייה כפרית, הצילה חייו בהחביאה אותו בתקופת השואה, נישאה לו ובאה עמו לניו יורק; השנייה, פליטת-שואה אף היא, נמרצת ונותנת טעם לחייו בעיר הזאת, ורוצה את כל כולו לעצמה הגם שטרם נתגרשה; והשלישית – שבה ובאה כמו מן המתים והיא אשתו הראשונה, אשר סבור היה כי נהרגה יחד עם שני ילדיהם.
עולם-יצרים תוסס, עצבני, מרתק, מדהים ובעל קצב מטורף-למחצה; סחרחרת אנשים רדופי-עבר ורדופי עצמם הנאחזים זה בזה בגוף ובנפש במעין יניקת יאוש ומבלי שכף רגלם תמצא לה מידרך ומנוח – וחייהם כלים, נמוגים והולכים כעשן המשרפות אשר מהן נמלטו.
הספר שהפך להצגה
 והספר הזה עולה עכשיו בעיבודה הנפלא של נועה לזר קינן עם הבימוי יוצא הדופן של שיר גולדברג לקרשי הבמה של תיאטרון בית לסין.
 הסיפור מחזיר אותנו לניו יורק, 1949. העיר שוקקת, העולם מנסה להשתקם מהמלחמה והרמן ברודר (זה מהספר שסיפרנו) מבקש להתחיל מחדש. הוא חי כאמור בין שתי נשים: אשתו, איכרה פולניה שהצילה את חייו בזמן המלחמה, וצעירה יפהפיה ופצועה, שסוחפת אותו לרומן סוער ויצרי – כאשר אשתו הראשונה שבה לפתע מן המתים. אגב. הנשים הן מוטיב מרכזי ביצירתו של  יצחק בשביץ זינגר.
 הסיפור מתגולל על הבמה המסתובבת בין אשמה, תשוקה, הישרדות ושקרים שהולכים ומסתבכים, הרמן מנסה לאחוז בעתיד מבלי להביט לאחור. אבל העבר אינו מרפה.
הבדחן היהודי
 ולמרות השואה יש גם כמובן  על הסט בדחן יהודי  ששר לקהל שמצטרף בחדווה את 'שני קוני למל' ו- 'בדיחות מהתנור..'  בלשון דו  משמעית המצמררת.
ההצגה, אגב  שהיא כאמור ע"פ הספר שזכה להצלחה עולמית,  עלה לסרט והיה מועמד לאוסקר שהפך לקלאסיקה מודרנית.
העיבוד הבימתי מציע מבט חד, סוחף ומטלטל על אהבה, אשמה והאפשרות, או האשליה, של התחלה חדשה.
הצגה קשה, איכותית, מהנה עם צוות מוכשר ביותר.  תום חגי, לימור גולדשטיין, יעל וקשטיין, רדה קנטרוביץ', אודליה מורה מטלון, אופיר וייל, ערן שראל   כל אחד בתחומו מביא יצירה מושלמת ואמינה.  אפילו האמא שאימת השואה ופינת  חיפוש קרובים מחזירה אותנו לימים קדומים שהמבוגרים ביננו לא שוכחים.
שעה וארבעים שאסור להחמיץ. כואב ומדוייק. השואה נוכחת כאן אך גם התקוה.