בחירות בלי ברירות: "הציונות הדתית" בכנסת לא מייצגת אותי 

אם הכנסת אכן אמורה לשקף כראי את העם, במקרה של הציונות הדתית כיום מדובר במראה שחורה. ולא, לא בגלל שהדתיים הלאומיים התקרבו פתאום לחרדים, אלא בשל מצב רוחם ואכזבתם מהמפלגות שמתיימרות לייצג אותם.
הבחירה הלא מוצלחת של השר בצלאל סמוטריץ’ שדחק החוצה את השר סופר, לקרוא למפלגתו "הציונות הדתית", כאילו היא ואין בלתה מייצגת את הציבור הדתי-לאומי בכנסת, מוכיחה שוב עד כמה הוא רחוק לפעמים מדעת הקהל.
זה לא רק בשל מצבה השברירי של מפלגתו של סמוטריץ' בסקרים, ומאמציו הבלתי נלאים לעבור את אחוז החסימה בלי להזדקק לשריון בליכוד או לחבירה לדתי ה-”לא חבר" שלו השר בן-גביר.
הפיצול הלא אחראי והילדותי ממפלגה אחת מאוחדת לאוסף של כישלונות מתמשכים ומופרכים כמו אח"י, התחיה, האיחוד הלאומי, ימינה, הימין החדש, ואחרונים ולא תמיד חביבים "עצמה יהודית" ו-”הציונות הדתית", הוכיחו שהמן כנראה צדק שאמר שישנו עם אחד מפוזר ומפורד.
אף אחד מכל האנשים שהקימו את המפלגות הכושלות הללו לא טרח להבין שאחדות זו לא מילה גסה, אלא כוח שכדאי לשמור עליו גם אחרי הבחירות. "נותנים את הנשמה למדינה"
היו זמנים בעבר הרחוק (לפני שנת 2005 ותכנית הגירוש/ההתנתקות) שאם הייתם שואלים "מי המפלגה הדתית בכנסת?” התשובה הייתה אחת בלבד וללא היסוס: המפד"ל.
המפלגה ההיא, עם האוהו אוהו אוהו איי איי איי, מיסודה של תנועת הפועמ"ז (הפועל המזרחי) הביאה לכנסת אנשי מופת שזכורים לטוב לדורות ובהם: שר החינוך לשעבר ויו"ר התנועה זבולון המר ז"ל (שמורשתו הונצחה בשמות בתי ספר רבים ברחבי הארץ בכלל ובגבעת שמואל בפרט), איש הרוח וההתיישבות הרב חנן פורת ז"ל (העורך הראשי של עלון "מעט מן האור", ומחבר רב-המכר "את ענת אנוכי מבקש" שאין אחד או אחת מעובדי מחלקת הדרכה בבני עקיבא שלא מכיר אותו), והאחרונים שכיבו את האור בסניף האחרון הרב יצחק לוי והשר וח"כ לשעבר אפי איתם, שגורמים בתוך המפד"ל ובראשם זבולון אורלב טענו שניסה להפוך אותה לחרד"לית כמוהו. בתקופה אחרת, בה תשדירי בחירות היו מושקעים, משפיעים ומצחיקים בטירוף, פרסמה המפד"ל שני תשדירים שניתן למצוא עד היום ברשתות החברתיות: הראשון שיצר הפרסומאי הדתי המוכשר יורם לוי ז"ל הביא לעולם את הג’ינגל הבלתי נשכח: המפד"ל לימינך!, והשני שהבין שהדתיים הלאומיים לא תמיד נוטים ימינה ותמצת את משנתה הפוליטית של הציונות הדתית בשורה אחת: “המפד"ל נותנים את הנשמה למדינה" (בקולו הערב של הזמר חיים משה כדי לקרוץ במודע ובמופגן לאחינו מעדות המזרח).
שתי הסיסמאות החכמות הללו מעידות שפעם הדת"לים היו המשפיעים הגדולים ביותר על המפה הפוליטית, הרבה לפני שהמפלגות החרדיות החליפו אותם בחכמה ויש שיאמרו בערמה(וכדי לשמור על כבודם אף אחד לא אומר במרמה, אבל בהחלט יש כאלה שחושבים ככה וזו זכותם הדמוקרטית). היי, מישהו שומע אותי?
כיום, מאז ההתדרדרות בכוחה של המפלגה הדתית לאומית מאז ההתנתקות, ולא מעט שנים אחרי שנפתלי בנט החריב את הבית היהודי מבחירה כדי לחבור ללפיד ולח"כים הערבים, לדתי לאומי הסרוג הממוצע יש בעיה: אין לו ייצוג הולם בכנסת.
אלה שעוד איכשהו ניסו לייצג את הדת"לים כמו השר אופיר סופר הפורש, ח"כ דן אילוז שפרש גם הוא לאחרונה מהליכוד, ולא נשכח גם הנשים הדתיות או המסורתיות הפורשות שבות רענן, איילת שקד שמחפשת מפלגה ב"מכירת חיסול" של הרגע האחרון וזו שניסתה ונשארה בעיתונות שרה ב"ק שכולם הרימו ידיים ורגליים והשאירו את ההכרעה בזירה הפוליטית למילואימניקים וערבים.
אז בבחירות הקרובות, הדתי הלאומי הממוצע צריך לעשות חשבון נפש ולשאול למי לתת את הקול- וזה לא קל כשאין מפלגה מייצגת לקולות הרבים במגזר שמקשים לחשוב.